כל בוקר אני אומרת לעצמי, הבוקר מתארגנים לגנים ברגוע, לא מזרזת אותם, נותנת להם לעשות את הדברים בקצב שלהם, נותנת להם את המקום שלהם.

וכדי שאהיה פנויה להתארגנות רגועה ולא לחוצה אני מכינה ערב לפני כל מה שצריך- בגדים, תיקים לגן, מה שאפשר בקופסת אוכל, אפילו בגדים שלי. רק משחת שיניים על המברשת אני לא שמה 🙂

ואז הם קמים ! ואיכשהו תמיד זה ביחד וכל אחד והיכולות והצרכים שלו. אחד שלא יכול לעשות לבד (בכל זאת, תינוק), אחד שרק רוצה לעשות הכל לבד (ושובר לי את הבית תוך כדי) ואחד שלא מוכן לעשות כלום לבד (ראבאק, אתה כמעט בן 5).
ואת מתחילה לג’נגל, לשים את ההוא לאכול קורנפלקס בזמן שאת מלבישה את ההוא, שמה את הקטן בלול בזמן שאת מתלבשת בעצמך, היי רגע, בקושי הספקתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים בעצמי (מזל שיש מסכות😉) ואז מאבקי החלפת חיתול עם איתי כי זה זמן לגיטימי להפוך את המיטה לטרמפולינה.

והסבלנות לאט לאט מתקצרת, מתחילה עם משפטים שמתחילים ב”אם ככה אז ככה…”, “אני סופרת עד 3 ו…”, מתחילה לזרז, קח קורנפלקס בשקית לגן, נו שים מעיל, תבחר כבר נעליים, נו שוב אפצ’י עם מלא נזלת…
ושנייה לפני שהם כבר צריכים להיות בגן , אנחנו יוצאים מהבית, אני כמו אחרי אימון קרדיו קשוח והם בקצב שלהם (הכלבים יאכלו אחכ נו בואו). ולא התארגנו ברגוע וזירזתי אותם ואת עצמי ולא נתתי להם לעשות את הדברים בעצמם ובקצב שלהם.
הבנתי, הבקרים הם בקצב שלי, שהוא בכלל לא תואם לשלהם והרצון שלי שהם ילכו לגן כי בא לי כבר לשתות קפה בשקט, בכלל לא תואם לרצון שלהם, להישאר במקום המוכר ואהוב שלהם. הבנתי שאני צריכה יותר לאפשר להם, ללמוד קצת לשחרר ולסמוך עליהם ועליי שבסוף נגיע לגן, מקסימום ב5 דקות איחור.

שתפו אותי בטיפים שלכם להתארגנות בוקר יעילה עם קטנטנים